מור חנאי – במאית, תסריטאית, לקטורית, יזמית ועוד המון טייטלים מפוארים אחרים. היצירה של מור מצליחה להיות בין-לאומית ומקומית באותה נשימה, היא מצליחה לשלב בין המציאות לבין פנטזיה בצורה קסומה ומדוייקת והאנרגיה שלה מדבקת אפילו דרך הטקסט.
"אני מאמינה שאין שיטה אחת שעובדת לכולם וחלק מהתהליך הוא ניסוי וטעיה, ולהבין מתי הצלחתי יותר ומתי פחות ולהסיק מזה מסקנות, כל הזמן להשתדרג. אבל מה שלמדתי עם הזמן הוא שמי שבאמת מגדיר את עצמו אדם כותב לרוב לא יחכה לאיזו השראה שתגיע. "
הפעם בפינת "מילים מהתעשייה" אני נרגש לארח את מור חנאי. מור היא בוגרת של "ספיר" ולמרות שעד הראיון הזה לא יצא לי לשמוע עליה, אני מרוצה מאוד מאיך שהעניינים התגלגלו. סרטה של מור, "יום העדכונים", הוא הישג מרשים לקולנוע הקצר בישראל. מדובר על סרט קצר בז'אנר המדע הבדיוני והוא לא נופל משום סרט קצר שתראו בסוגה הזו מחו"ל.
בנוסף להיותה של מור תסריטאית מכוננת ובמאית מוכשרת, היא גם מרצה לכתיבה בראי הקולנוע, היא משמשת כלקטורית ויזמה את פסטיבל הסרט הקצר בבאר שבע. אז בלי להכביר במילים, בואו וניגש לאורחת הכבוד שלנו
ראיון עם מור חנאי על כתיבת תסריט לסרט קצר ובכלל
שלום מור חנאי, נעים מאוד להכיר. אני חייב להודות שיש בי מעט התרגשות לקראת ראיון עם יזמית קולנועית שכמותך.
איזה כיף, רק תדע שהמילה יזמות היא מפגש מטורף עם היצירה אצלי ויכולה להכיל ראיון בפני עצמו.
רשמתי לעצמי לפעם הבאה 😊. בואי ונתחיל מהשאלות החימום, ספרי לנו על הרגלי הכתיבה שלך. את מקדישה זמן יומי לכתיבה?
את "יום העדכונים" כתבתי איפשהוא ב-2015 וזה היה טקס רציני שאם מישהו היה רואה מהצד, הוא היה בטוח שהפריע לי באיזה דייט רומנטי – כתבתי רק בלילות, מה שגרם לזה שהימים שלי התהפכו, חושך, נרות.. ממש דייט עם המחשב. זה דרש המון מאמץ והתכווננות, אבל הלילה השרה אווירה קסומה של כתיבה שנתנה לי המון "השראה". ואז הגעתי לכתוב את הפיצ'ר שאני מפתחת על בסיס הסרט הקצר והבנתי שאם אני רוצה להיות תסריטאית אני ממש לא יכולה להמשיך ככה. בהתחלה עוד הייתי מחשיכה את החדר ואז הבנתי שעדיין מדובר על סקאלה אחרת לגמרי, אתה צריך לכתוב המון המון שעות. עד לרמה של להכניס משבצת זמן קבועה ליומן ולהגיד לעצמך זה מה שאני עושה היום. אני לרוב יושבת לכתוב בבקרים, כי אז המיינד שלי נקי ומרוכז. אחד הדברים המשמעותיים שאני יכולה להמליץ עליו זה להתנתק מהפלאפון. אז אולי אנשים קרובים אליי כועסים על זה (הוא בכללי על שקט כל הזמן), אבל זה כל כך משמעותי להתנתק ולהיות בריכוז, להרגיש את הסיטואציה שאתה כותב – במיוחד שאני כותבת על עולם עתידני וזה דורש המון לדמיין.
לא מזמן יצא לי לעבוד עם אחד מאנשי השיווק והמכירות הגדולים בארץ והוא הזכיר לי את הספר של סטיבן קינג "על הכתיבה", שם הוא מתאר את זה שהוא נכנס כל יום לחדר לחמש שעות עבודה לפחות שבהן הוא מכריח את עצמו לכתוב מכסת מילים יומית, האם גם את מתייחסת כך לכתיבה? כדבר שצריך למשטר או שאת מחכה למוזה ולא מתעקשת על מכסות מילים ולכתוב גם כשאין השראה?
אני מאמינה שאין שיטה אחת שעובדת לכולם וחלק מהתהליך הוא ניסוי וטעיה, ולהבין מתי הצלחתי יותר ומתי פחות ולהסיק מזה מסקנות, כל הזמן להשתדרג. אבל מה שלמדתי הוא שמי שבאמת מגדיר את עצמו אדם כותב לרוב לא יחכה לאיזו השראה שתגיע. בתחילת תהליך הפיתוח של "יום העדכונים" לפיצ'ר הייתי בחממת כתיבה ואני זוכרת שאורי סיון, שמלווה את הפרויקט מקרוב וליווה גם את הקצר, אמר לנו שאם אנחנו רוצים פיצ'ר צריך להפסיק לחכות שיבוא לנו לכתוב ולהתחיל לתרגל את השריר הזה של הכתיבה. אתה פשוט יושב מול מחשב וביום הראשון אתה כותב קצת וביום השני קצת יותר עד שאתה מבין שאתה יכול לכתוב בכל סיטואציה. ברור שיש לי זמנים שקל יותר בהם, אני למשל אוהבת מאוד לכתוב בחורף, הוא בכלל משמש בשבילי השראה גדולה, אבל גם למשל כשנסעתי לפסטיבלים עם "יום העדכונים" הבאתי איתי את הלפ טופ ואחד הדברים שאהבתי זה בין ההקרנות לשבת בבתי קפה קטנים כשבחוץ קפוא ולכתוב שעות. לפעמים גם באמצע הקרנות של הסרט עולות לי מחשבות על הפיתוח אז אני מוסיפה אותן ב"קיפ".
כשני אנשים כותבים אני לא אחדש לך אם אגיד שלכתוב זה מקצוע אכזרי וקשוח. אתה יושב לבד וצריך להמציא את עצמך ולברוא עולמות ודמויות. למה בכלל להיות תסריטאית וכותבת תוכן?
שאלה טובה. תוסיף לזה את כל ה"לא" שאתה מקבל בדרך – ואני עוד עושה מד"ב במקום שאין פה את הז'אנר הזה ממש. זה לא פשוט, אבל דווקא מתוך הקושי אתה מגלה את הכוחות שלך. למשל בהפצה של הסרט אתה מקבל כל הזמן לא, וגם אם בסוף הסרט זכה בפרסים וטיילת איתו, אתה צריך ללמוד לקבל המון לא, לעבוד המון על דראפט ולהבין שזה לא עובד, יש איזה חוסן שאני מרגישה שהמקצוע הזה נתן לי במתנה ואני מאוד מעריכה את זה.
הסרט שלך, "יום העדכונים", הוא סרט מדע בדיוני עם כמה אלמנטים מרשימים ביותר מבחינה ויזואלית וערכי הפקה. האם זה הצריך ממך התייחסות מיוחדת במהלך הכתיבה? ואיך בכלל כותבים פנטזיה ומדע בדיוני? איך ניגשים לתאר עולם שלא קיים ויש לו חוקים משלו?
האתגר הכי גדול שהיה לי בכתיבה ובבימוי של הסרט היה לייצר מציאות עתידנית שתשכנע בתקציב מוגבל של סרט סטודנטים. זה כמובן השפיע גם ברמת הכתיבה כמו ההחלטה לא לצלם חוץ כי אנחנו מנסים להראות עולם שהוא לא משויך למציאות מוכרת. זה אולי ישמע תמוה, אבל אני לא חסידה גדולה של מד"ב כז'אנר. סרטי המד"ב שמעניינים אותי הם אלו שמשתמשים במד"ב כפלטפורמה לדבר על ההווה, וזה מה שניסיתי לעשות בסרט – לדבר על הצורך האובססיבי שלנו לתקן הכול חוץ מעצמנו, דרך סיפור עתידני.
מה המילה האהובה עלייך בעברית?
כלבלב.
מעבר לכתיבה את גם יזמית קולנוע והרמת את פסטיבל הסרט הקצר בב"ש, את הקרן לקידום הקולנוע והאומנויות בנגב ובנית הרצאה שאת רצה איתה בכל הארץ על מאחורי הקלעים של עשיית סרטים. אז תגידי לי, בסוף היום כשאת רוצה לכבות את המוח מהעבודה המטורפת שאת עושה, מה את רואה בטלוויזיה?
"חברים", זה כבר כל כך כיבוי מוח שאני פשוט מדקלמת את זה מתוך שינה.
איזה ספר את קוראת ברגעים אלו, ואיזה ספר היית ממליצה לקרוא למי שעוסק בכתיבה?
היום בדיוק סיימתי את האלכימאי בפעם המי יודע כמה, זה אחד הספרים שאני הכי אוהבת וחוזרת אליו בכל כיפור, ובמקביל את "חושבים טוב" של יהודית כץ שאני מאזינה קבועה לפודקאסט הנפלא שלה ועוד ספר עיון על חקר האושר של טל בן שחר. הספר הכי טוב שקראתי עד היום הוא "כמעיין המתגבר", הוא מיינד בלואינג.
ולפני שנעבור לחלק המרכזי שלנו, איזה סרט קצר את מחשיבה לטוב ביותר שראית ומה בו שבה אותך?
קשה לבחור אחד, אבל היה סרט שראיתי לאחרונה כלקטורית והשאיר אותי בהרהורים וזה תמיד טוב. הוא מספר על ילדה שמבקשת מדמות ליצן דמיונית דברים שהיא רוצה ובכל פעם שהוא משנה במציאות משהו לבקשתה דבר שלילי קורה. ההורים שלה למשל חוזרים להיות יחד אבל אחיה הקטן לא נולד במציאות הזו, עד שהיא עצמה נעלמת כשהיא מבקשת שההורים שלה יסתדרו זה עם זו. זה הזכיר לי שיחה שהייתה לי עם מישהו שאמר שהתכונות השליליות שלנו קשורות בהכרח לתכונות הטובות.
על כתיבה, הרגלים ויצירה – ראיון עם מור חנאי
וזהו. עוברים לחלק המרכזי שלנו, לדבר על כתיבה של תסריט לסרט קצר. אז ספרי לנו מור, מה חייב להיות בסרט קצר?
אם הייתי צריכה לבחור מילה אחת – מיקוד. מכיר את המשפט "הייתי כותב לך מכתב קצר יותר, אבל לא היה לי מספיק זמן?" זה קצת מזה. לוקח זמן ואנרגיה לזקק את מה שניסית להגיד לסרט קצר, זה מצריך מיקוד והבנה של איך כל סצנה, שוט וצליל מתחברים במטרה להעביר אותך כצופה חוויה מדויקת, זה ממש לבחור בפינצטה.
כאחת שכתבה את התסריט לסרט הקצר תוך כדי מחשבה מתמדת על פיצ'ר שאת מתכננת לכתוב באותו העולם, מה מבדיל כתיבה של תסריט קצר מכתיבה לפיצ'ר?
אתה מכיר את זה שבחתונה אתה מזמין לפי מעגלים, ואם הכנסת בן דוד אחד כבר תכניס את השני ואז את כולם, ואם אתה רוצה חתונה מצומצמת אתה חייב לעשות קאט על המון אנשים ומעגלים כי כל אחד פותח צוהר למעגל נוסף? אז זה קצת כזה. כשישבתי עם אורי סיון שליווה את הקצר היו הרבה סצנות שכתבתי ואורי אמר לי את זה תשאירי לפיצ'ר, אנחנו בקצר.
מה בעינייך התכונה החשובה ביותר לתסריטאים ותסריטאיות?
התמדה.
באחת שניגשת לסרטים גם מהכובע של הלקטורה ומכובע של מנהלת אומנותית. איזה טיפ את יכולה להגיד למור מפעם, זו שרק כותבת עכשיו את התסריט ל"יום העדכונים"?
תפסיקי לעשות דייט עם המחשב שלך רק לאור נרות בלילה ותביני שהשראה זו פיקציה. חבל על כל המשמרות לילה.
איך את כותבת תסריט? את מתחילה מוואן ליינר ועוברת לסינופסיס וטריטמנט? או שאת פשוט כותבת ישר את התסריט? מה הגישה המקצועית שלך לעבודה ולפיתוח של תסריט?
אצלי זה בדרך כלל מגיע מרעיון שעולה לי. מעין וואן ליינר שמגיח לי לראש. זה יכול להיות כשאני במקלחת, נוסעת (ואז אני מעצבנת כי אי אפשר לדבר איתי, אני חייבת להעביר לדף כשזה טרי). יום העדכונים הגיע משום מקום. זה היה סיום הסמסטר כשכבר היינו צריכים לשלוח רעיונות לסרט גמר והרגשתי ששום דבר לא עולה לי שמעניין אותי באמת ונלחצתי מזה, ואז באיזה מוצ"ש אחד סבתא שלי הגיעה וכל פעם כשהיא מגיעה, באים לתת לה נשיקה וחיבוק (עכשיו בקורונה זה נשמע נורא). אז, היא נכנסת בדלת ואני יורדת במדרגות מלמעלה וכשאני במרחק של רגע ממנה עולה לי המשפט "בעולם שבו ניתן לברוא לעצמך את בן הזוג המושלם.." ואני מבינה שאם אני מחבקת את סבתא עכשיו הלך על הרגע, היא תתחיל לשאול איך בלימודים והרעיון כבר ימשיך בדרכו. אז אני עושה אחורה פנה וצועקת לה אני לא יכולה עכשיו. היא לא הבינה מה יש לי, המשיכה להגיד לי לאן את הולכת, ואני כבר מול המחשב. עד עכשיו יש לי את הקובץ הראשון ואני מראה אותו בהרצאות, בצורה מוזרה הוא לא רחוק בכלל מהתוצר הסופי.
ספרי לי קצת על העבודה עם עורך תסריט?
מבחינתי עבודה עם עורך תסריט צריכה להוות קרקע פורייה לדיונים, ככה שהחיבור מפרה את שניכם. הוא צריך לקדם ולאתגר את הכתיבה שלך. אני התברכתי בעורך תסריט שהוא יוצר קולנוע וטלוויזיה מדהים בעצמו. אספר כאנקדוטה שגדלתי על הסרט "קלרה הקדושה" שאורי יצר עם ארי פולמן ופתאום לגלות שהוא מלווה את התסריט זו היתה סגירת מעגל מרגשת.
את יכולה לספר לנו קצת על התהליך הזה של לקחת רעיון לסרט קצר ואז לכתוב ממנו תסריט לפיצ'ר?
אצלי זה קרה קצת הפוך. אם יש שני סוגים של סרטים קצרים – האחד שסובב סביב אירוע שזה קצר קלאסי, והשני הוא סוג של פיצ'ר מכווץ. "יום העדכונים" הוא פיצ'ר מכווץ מהבחינה הזו, ולכן היה לי הרבה יותר טבעי לכתוב אותו כפיצ'ר. דווקא העבודה עליו כקצר הייתה מאתגרת מהבחינה שצריך לבחור איך להעביר רעיון רחב בזמן קצר, ועוד היו סצנות שירדו בעריכה. לא שהפיצ'ר הגיח כל כך בקלות, אני רק בדראפט השני.
כשאת רואה סרטים או סדרות, את רואה את זה כאשת קולנוע ויוצרת או שאת מצליחה לחוות את זה כמו הצופה הרגיל?
אחד השיעורים הכי קשים בתואר הראשון היה כשהמרצה אמר לנו שמאותו שיעור עריכה אנחנו לא נראה יותר סרטים כמו שראינו לפני, הוא כמעט ביקש שניפרד ממי שהיינו לפני ונבין שמעכשיו נאבד חלק מהיכולת פשוט לצפות בסרט. וזו הייתה שנה קשה, אני זוכרת את עצמי בקולנוע שואלת אם זה אי פעם יעבור, מלראות את הקאטים עד להקשיב אקסטרה לפסקול. ואז אחרי זמן מה כמו שהמרצה אמר החזרתי חלק מהיכולת לצפות בסרט כצופה רגילה. היום אני מרגישה שהשגתי איזון ואני משתדלת להגיד לעצמי עכשיו את רק צופה, בלי שטויות. ואז מחזירה אחורה ואומרת לליאור בן זוגי "רגע אני חייבת" הוא מנסה לשמור את השלט לידו, אני בלתי נסבלת.
כשאת צופה ב"יום העדכונים" היום, האם יש דברים שהיית משנה?
כשהסרט התחיל הפצה לקח לו כמעט שנה להתקבל לפסטיבלים, וזו הייתה תקופה שעלו לי כל מיני מחשבות – זה כאילו אתה שולח את הבייבי שלך לגן ואין לו חברים, אף אחד לא רוצה לשחק איתו, וכל פעם שהמפיץ החזיר לי עוד "לא" שאלתי את עצמי איך אני מתכוונת להתייחס לדבר הזה. אתה משקיע המון אנרגיה וכסף ואף אחד לא רוצה אותו. ואז קיבלתי החלטה דווקא בתקופה הזו, שאני עומדת מאחוריו גם אם אף אחד אף פעם לא יאהב אותו. זה לא משפיע על הדרך שאני מרגישה אליו, אני אוהב אותו כמו שהוא. ואז הוא התחיל להתקבל לפסטיבלים ולזכות בפרסים. ומאז למדתי שלא משנה מה האחרים אומרים, גם אלו שאוהבים וגם אלו שלא, זה לא משנה בכלל את איך אני מרגישה כלפי הדבר הזה.
איך החיים והעבודה היומית שלך תורמת ליצירות שלך?
אני מאמינה שכל מה שאנחנו נחשפים אליו הוא קרקע פורייה לסיפורים עתידיים. הייתה איזו פעם שחזרנו מת"א והיה בצד הדרך טרמפיסט חרדי, ואז חשבתי לעצמי שהוא עוצר טרמפים בלי לדעת מי יהיה האדם במושב הנהג, ושזה היה יכול להיות מעניין כסרט אם במהלך הנסיעה בתקופת פיגועים הוא יגלה שהנהג ערבי ויתחיל לחשוש שאולי בכלל חוטפים אותו. המחשבה הזו עובדה לסרט קצר שנקרא "הזר" שאני בדיוק מגישה לקרנות, כולו מתרחש ברכב.
כשאת יושבת לכתוב תסריט, את יושבת ומתכננת את כל השלבים הטכניים? את כל העניין המערכות והקשת העלילתית של הגיבור?
יש את המחשבה הנרטיבית והמון שיחות בתחילת הכתיבה בהקשר של המהלך המרכזי והסינופסיס, וכך המקום הנרטיבי תמיד נמצא אצלי בראש, אבל כשאני מתיישבת לכתוב אני מנסה להתחבר לדמויות ולשאול את עצמי מה הוא יעשה עכשיו, איך זה גורם לו להרגיש? כי בסוף את הדמות לא מעניין שהיא חלק מסרט, ואתה כל הזמן צריך להיות איתה במטרה לוודא שהחלטות נובעות ממנה.
מה הדבר החשוב ביותר שלקחת מהלימודים בספיר?
אחד הדברים שהכי הערכתי בלימודים שם הוא החיבור הישיר למרצים והחופש הגדול ליצור על העולמות שמעניינים אותך באמת. זו הייתה שאלה ששאלתי לפני שהתחלתי ללמוד שם. אני זוכרת שהתעקשתי לדבר עם ראש החוג ושאלתי אותו אם הוא באמת ייתן לי לעשות איזה סרט שאני רוצה (עוד לא לפני שידעתי שזה יהיה מד"ב), התשובה הייתה חד משמעית כן. ואני יכולה לומר שהגיוון שם מהמם, יש לך תמות מאוד רחבות של נושאים, ליצור מתוך חופש כזה מאפשר לך כיוצר מתחיל לגבש את הקול הפנימי ולשאול את עצמך מה מעניין אותי באמת.
האם את מאלו שמביאים עצמם למצב רגשי מסוים כדי לכתוב או שאת כותבת בכל מצב?
המצב היחיד שאני מנסה להקפיד עליו הוא להתחיל את היום בכתיבה ולא להכניס מטלות לפני, כי הכתיבה שלי בהירה ומשמעותית יותר בשעות האלו, אבל יש ימים ותקופות מאתגרות. לדוגמה הגל הראשון של הקורונה הרגיש לי כמו מתנה וסיימתי ככה את הדראפט ה-1, עכשיו בגל הנוכחי זה עושה ההפך. אבל כמו שאמרתי, כתיבה זה כבר לא עניין של חשק, אם אתה רוצה להיות כותב אתה צריך להתייחס לזה כמו אל עבודה.
בואי ניגע עוד פעם ב"יום העדכונים", יש בתחילת הסרט הרגשה של משהו צפוי וידוע, בסופו של דבר הקונספט של הסרט הוא מהמיתולוגיות הוותיקות בעולם הסיפורים (פיגמליון וגליתיאה, טריסטן ואיזולדה ועוד), אבל בכל זאת בסופו של דבר הצלחת להביא טוויסט שלא הרגיש כפנאץ'. ספרי לי בבקשה על איך כתבת את הסוף ואיך הגעת לזה.
יש לנו נטייה בחיים להרגיש שאכלנו את העוגה והשארנו אותה שלמה, דפקנו את המערכת. אבל היא לא באמת שלמה, לפחות לא במובן הרגשי. וזה נוגע גם בסוף של הסרט. רציתי שהוא לכאורה ישיג את מה שהוא רוצה, אבל אתה מבין שזה לא יספיק לו, הוא לא באמת ימצא אושר בדרך הזו. וגם אנחנו הרבה פעמים מקבלים מה שאנחנו רוצים, וזה לא באמת מה שאנחנו צריכים. אחת ההקרנות הכי ריסקיות של הסרט היתה לקהל מבוגר בדרום, חששתי כי זה מד"ב, ולא ידעתי איך זה יתקבל אצל הגיל השלישי. ואז הסתיים הסרט ואיש מבוגר מהקהל אמר בבהירות מדהימה, רגע אחרי שהסרט נגמר, "זה סרט על הפער בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו צריכים", זה גם הנחה אותי בבחירת הסוף. להנכיח את הפער.
כריסטופר ווגלר מדבר על כך שכל הסיפורים שלנו מבוססים למעשה על אותם מיתולוגיות ספורות, הוא טוען שיש 8 דמויות בלבד והן עוברות מסע הכולל 12 שלבים, האם התאוריה שלו השפיעה עלייך בבחירת הסיפור שלך או שאני סתם זורק פה טענות אקדמאיות חסרות שחר?
אני שמעתי פעם שכל הסרטים שנעשה בחיינו יהיו למעשה אותו הסרט בגרסאות שונות, שמתי לב שבתסריטים שאני כותבת יש דברים חוזרים שמעסיקים אותי, שסביבם אני חגה, הייתי רוצה לומר אפילו נושא או תמה שאנחנו מנסים לחקור דרך היצירה, כל סרט בהיבט קצת אחר.
יש בסרט המון ניואנסים קטנים ונפלאים, למשל הרגע שאדם מרכיב לעצמו אווטאר, איך הגעת לרמות דיוק כאלו של עולם בדיוני?
אתה מזכיר לי שבאחד הערבים בפסטיבל הסרט הקצר שיזמתי יצא לי לדבר עם במאים שהגיעו להקרין את הסרט שלהם, ואני זוכרת שהם התפעלו מהשרשרת של התג אמן שהם קיבלו, הם אמרו שרואים את החשיבה על הפרטים הקטנים שגם בשרשרת היה הלוגו של הפסטיבל ולכל תג אמן היה פריים מהסרט והשם שלהם. אני חושבת שבשביל ליצור עולם, בין שזה פסטיבל ובין שזה סרט אתה צריך לחשוב עד לרמת המיקרו, ובכולם לדייק את המסר שלך. גם אם הצופים לא מתעמקים עד כדי כך בפרטים, בחוויה הכללית מרגישים הכול.
את אדם חברתי שפועל המון, איך את מצליחה לשלב כתיבה בתוך זה והאם את לוקחת השראה מהחיים לפרויקטים שאת עובדת עליהם?
אין ספק שזה אתגר לשלב כתיבה וקשרים (או חיים בכלל), זו באמת משימה שלקחתי על עצמי בחודשים האחרונים, להבין שגם המשבצות שצבועות תחת מפגשים חברתיים חשובות לא פחות, זה הרבה עבודה עצמית. לגבי השראה היא לגמרי מגיעה מהחיים, זה חומר גלם הכרחי בשביל ליצור סרטים בעיניי, גם עתידניים.
על מה את עובדת בימים אלו?
על הפיתוח של "יום העדכונים" לפיצ'ר, יש לי קצר בשם "קמפינג בחצר" (בלי רובוטים הפעם) שאם הקורונה תרצה יצטלם החורף ועוד כמה פרויקטים שאני מפתחת במקביל. אני מתחילה להעביר סדנאות כתיבה יוצרת בראי הקולנוע, כשהרעיון הוא להתייחס אל המשתתפים כמו גיבורי הסרט שלהם ובסוף הם אפילו מעצבים פוסטר, זה כאילו שאשאל אותך אם החיים שלך היו פוסטר, איך הוא היה נראה? אז יש ממש תהליך שבסופו יוצא לך פוסטר לסרט שהוא חייך. אני נרגשת מאוד להוציא את זה לפועל.
תודה רבה מור.
הייתה שיחה מרתקת ותודה לך על הזמן שהקדשת לי וכמובן שיהיה לך המון בהצלחה. אני מקווה שבעבורכן.ם הריאיון הזה היה מועיל ושהוא סייע להמשך ההבנה של איך לכתוב תסריט לסרט קצר. צרו עימי קשר לשאלות נוספות