מילים מהתעשייה - ראיון עם היוצרת נעה גוסקוב

נעה גוסקוב - במאית, תסריטאית ועורכת. סרטיה הקצרים זכו לפרסים ושבחים וביניהם ניתן למצוא את: "לעלות" / "התצפיתנית" / "שבתון" / "חייל לארג'" / "איך לשחות".


"רעיון לתסריט יכול להגיע מהרגעים הכי לא צפויים וקטנים של היומיום או מסיפור מעולה שקרה למישהו שאני מכירה או לי. אז אני אגיד בפשטות - סיפורים טובים מגיעים מהחיים."


כמו שחלקכם אולי שם לב את הבלוג אני רוצה להקדיש לא רק למאמרים ומדריכים, מעל הכול אני רוצה להקדיש את הבלוג הזה לסרט הקצר. זו הסיבה שאשתדל לכתוב מדריכים שמתעסקים בסוגיות סביב הסרט הקצר וזו הסיבה שאחת השאיפות היא להקים מאגר תסריטים וסרטים קצרים שיוכל לשמש כלי לימודי. עוד חלק מהבלוג יהיה ראיונות עם יוצרים של סרטים קצרים שיספרו לנו על תהליך היצירה וישתפו אותנו בחלק מהדרכים היצירתיות שלהם.


אז בלי להכביר יותר במילים הרשו לי להציג בפניכם את היוצרת הראשונה שמתראיינת בפינת "מילים מהתעשייה" – נעה גוסקוב. נעה עובדת בעולם הסרטים הקצרים כבר מגיל תיכון וכיום היא אחת היוצרות הישראליות הבולטות בתחום הסרטים הקצרים ורבים בתעשיית הקולנוע המקומית מאחלים כבר לראות את הפיצ'ר הראשון שלה.


ראיון עם נעה גוסקוב


אהלן נעה, מה שלומך?

בסדר גמור!


לפני הכול, רציתי לשאול אותך על הרגלי הכתיבה שלך ביום יום. יש סופרים רבים שמספרים על הקצבת כמות מילים שאותה הם כותבים ביום, יש לך מכסת מילים שאת מציבה לעצמך?

אני כמעט כל יום כותבת, הכמות תלויה בעיקר בפרויקט ובתקופה. אני עושה הפרדה בין פרויקטים שהם "עבודה"- כאלה שמשלמים לי עליהם ויש להם דדליין ברור שלא קשור אליי, לבין פרויקטים שלי שאני מפתחת במקביל והם גמישים יותר מבחינת זמן. אני משתדלת לאזן בין השניים ביומיום.


למה להיות תסריטאי?

אני חושבת שזה מקצוע שאתה נכנס אליו מתוך חוסר ברירה, חוסר ברירה לא במובן השלילי אלא במובן של הם אנשים שפשוט אין להם ברירה אחרת, הם חייבים להיות תסריטאים. אז כנראה התשובה שלי היא - כי אין לי ברירה.


מאיפה את מקבלת רעיונות לתסריט?

מכל מקום. רעיון לתסריט יכול להגיע מהרגעים הכי לא צפויים וקטנים של היומיום או מסיפור מעולה שקרה למישהו שאני מכירה או לי. אז אני אגיד בפשטות, מהחיים.


אני קצת אחקה גדולים ממני ואשאל, מה המילה האהובה עלייך?

אשכרה ובאסה. כתבתי עכשיו סדרה תקופתית שמתרחשת בשנות ה-40 (הפלמ"ח - ב Yes ) והיו הרבה מילים שלא יכולתי להשתמש בהן כי הן לא היו חלק מהשפה באותה תקופה. ואני חייבת להתוודות ש"אשכרה" ו"באסה" חסרו לי יותר מכל ולצערי אין להן מקבילה ראויה.


אשכרה. ומה את רואה כדי להיכבות ולהעביר את הערב?

עכשיו אני צופה ב - Unbreakable Kimmy Schmidt


אומרים שכדי להשתפר צריך להמשיך וללמוד ואחת הדרכים הטובות זה קריאה של ספר, אז מה את קוראת כרגע?

כרגע אני קוראת את "החברה הגאונה" (הכרך הראשון בטרילוגיית "הרומנים הנפוליטנים" מאת אלנה פרנטה - הוצאת הספרייה החדשה)


ושאלה אחרונה בסמול טוק לפני שנעבור לנושא לשמו התכנסנו של טיפים לכתיבת תסריט לסרט קצר. מה הסרט הקצר הטוב ביותר שראית?

נוואדה (במאית: אמילי אן הופמן, שנת 2017 - 14 דק' ) שמטפל בסיטואציה חזקה מהחיים באופן שלא ראיתי כמותו בעבר.


ראיון עם נעה גוסקוב

אז שמנו מאחור את כל ההקדמה ואפשר להתחיל לדבר ביזנס.


נעה, מה לדעתך הסוד לסרט קצר טוב?

הסוד לסרט קצר טוב טמון בכך שכל התכונות שנדרשות לפיצ'ר טוב נמצאות בו גם - כנות, רגישות, יכולת המצאה, יצירתיות מפתיעה. והאתגר הוא לפתח את היכולת לכנס את כל הדברים האלה למסגרת זמן קצרה בלי לנסות ולקפוץ מעל הפופיק. גם פופיק זאת מילה שאני אוהבת.


מה התכונה החשובה ביותר למי שרוצה להיות תסריטאית?

מעל הכול את צריכה משמעת עצמית ואת היכולת להסתכל על המציאות כלוח השראה אחד גדול.


כיוצרת שעוסקת בפורמט של סרטים קצרים כבר הרבה שנים, מה את יכולה להגיד היום לנעה ההיא של תחילת הדרך שיושבת לכתוב את התסריט הראשון שלה?

אני חושבת שאם הייתה לי האפשרות הדבר הראשון שהייתי אומרת לנעה ההיא, או לכל יוצרת בראשית דרכה זה, אל תפחדי לעשות את מה שאת רוצה לעשות ואל תפחדי לטעות, יהיו לך עוד הזדמנויות.


כתבת וביימת כבר חמישה סרטים קצרים (אני לא מדבר על פרויקטים נוספים כמו קליפים או סדרות) איך את ניגשת לכל תסריט ותסריט, האם יש לך "שיטה" לתחילת עבודה על רעיון? והאם יש לך תסריט מועדף? (לאו דווקא סרט)

אין לי ממש שיטה לתחילת עבודה על תסריט, אבל עוד בשלב הרעיון הראשוני אני מנסה להבין אם מה שיש לי ביד זה מהלך עלילתי או סטינג מעניין. אם אני מבינה שמה שיש לי זה רק סטינג אני אנסה להבין איזה סיפור אני יכולה להכניס לתוכו, ואם יש לי בראש מהלך סיפורי אני אנסה לברוא לו את הסטינג הטוב ביותר. לבחור תסריט אחד זה לא פשוט אבל אם אני מוכרחת אז אני מאד אוהבת את התסריט של חייל לארג', בעיקר כי הוא אדפטציה לסיפור קצר שאמא שלי שנפטרה כתבה ועבורי זה שיתוף פעולה יצירתי איתה.


כשאת צופה בסרטים של אחרים או בסדרות, האם את רואה את הסרט כתסריט או שאת מצליחה להיות נקייה?

כשאני צופה בסרט אני נורא משתדלת לא להיות צופה "מקולקלת" שמגיעה מתוך עיסוק בתחום ואני מנסה ליהנות ממנו כיצירה שלמה בלי לפרק אותו לחלקים ולשוטים, תסריט, וארט (אני כן ממליצה לעשות צפיות כאלו כי זה חשוב ומלמד אבל אלו צפיות שעושים בכוונה תחילה ולא בכל צפייה) אבל למרות כל זה, מובן שאם יש תסריט מופתי או ממש נוראי אז זה מיד קופץ החוצה ומעסיק אותי.


וכשאת צופה בסרט שלך אחרי שנסגר כבר, האם את עדיין חושבת על דברים שיכולת לעשות אחרת בתסריט?

כמובן, כבר כשאני יושבת בחדר העריכה אני חושבת על דברים שיכולתי לעשות אחרת או לכתוב טוב יותר ואני מנסה לתקן אותם ככל הניתן בעריכה. אבל גם אחרי שהסרט כבר נסגר ומגיעים לשלב הצפיות אז תמיד עולים לי רעיונות חדשים שאני מתחרטת שלא יישמתי.


בנוסף לכתיבת סרטים קצרים את גם כותבת תסריטים לסדרות ועל זה רציתי לשאול כמה שאלות. הראשונה, האם יש הבדל בין לכתוב כשאת יודעת שלא את עומדת לביים לבין כתיבה בעבור פרויקט שאת הבמאית?

ברור. כשאני כותבת למישהו אחר אני מרשה לעצמי לכתוב גם דברים שאני לא יודעת איך אני הייתי מביימת אותם או שאין לי מושג איך לבצע אותם בפועל ואני אומרת לעצמי, 'מישהו אחר כבר יצטרך להתמודד עם זה'. מובן שזה בסוף עלול להתנקם בי והנה השנה מצאתי את עצמי מתמודדת כבמאית עם דברים שאני כתבתי כחלק מסדרה (הפלמ"ח) שבזמן הכתיבה לא ידעתי שאני אביים ומסתבר שבסוף ידעתי איך להתמודד עם הדברים האלה.


מה מייחד כתיבה של תסריט קצר לעומת כתיבה של סדרה או של פיצ'ר?

כתיבה של תסריט קצר זה תהליך הרבה יותר קצר, חופשי ולא מייגע. גם לא מעורבים בו סכומים גדולים של כסף אז לכאורה, על הנייר, יש פחות אפשרויות אך מאידך גיסא הרבה מאוד לחץ יורד ממך. כשעובדים בפיצ'ר או סדרה אז נדרש רוחב יריעה מחשבתי גדול בהרבה יותר וכל התהליך מתארך.


כשאת יושבת וכותבת את התסריט, את אשכרה יושבת וחושבת על כל המערכות והדברים "הטכניים"? או שאולי את יושבת וכותבת ואז עוברת על הכול ומסדרת?

אני לא יושבת ובונה שלוש מערכות ואת כל הדברים האלה, אני משתדלת להיעזר בטכני אבל לא בהכרח להישען עליו. למרות שהרבה פעמים להתחמק מהצד הטכני יגרום להרבה מאוד בעיות לצוף בסופו של דבר.


נעה גוסקוב

התמונה צולמה ע"י גיא שפירא


בכל סרט שלך יש מומנט אחד של קסם קולנועי, מהרגעים הקטנים הללו שאתה אומר לעצמך שבשביל זה המציאו את הקולנוע – למשל ב"תצפיתנית" יש את הרגע שטימי מושכת בחיילים על המרקע כמו בובות, ב"איך לשחות" יש את הרגע של התיאטרון עם האוכל. איך את כותבת את הרגעים הללו בתסריט?

במקרה של התצפיתנית הרגע הזה כתוב ממש כפי שהוא מבוצע - "טימי מושכת חוט דמיוני מעל דמות החייל שבמסך.." וכו'. במקרה של איך לשחות כתבתי משהו הרבה יותר כללי, כלומר לא ידעתי בדיוק איזה אובייקט ישחק איזו חיה ואיך בדיוק זה יראה, ובראתי את הרגע הזה לפרטים יחד עם הארט דירקטורית המהממת שעבדה איתי.

מה הדבר החשוב ביותר שלמדת בבית ספר לקולנוע?


דווקא קשור פחות לתסריטאות אבל זה יהיה – אווירה טובה על הסט. את הסרטים הראשונים שלי, שעשיתי בבית ספר, עשיתי עם החברים שלי לכיתה וזה היה מאד משמעותי וחיוני לאווירה ולאנרגיה על הסט. היום לא כל מי שמגיע לסט הוא בהכרח חבר או מישהו שאני מכירה מלפני יום הצילומים אבל על האווירה החברית והאנרגיה הטובה אני מנסה לשמור בכל סט כי בעיניי בלי זה גם אין טעם לצאת לצילומים וגם מרגישים את זה בסרט.


שאלה לסיום, יש אנשים שמאמינים שאפשר לכתוב רק בסיטואציה מסוימת (למשל הדוגמה הקלאסית שאפשר לכתוב רק כשאתה בדיכאון, רק בלילה או רק עם מוסיקה מסוימת) האם את מאמינה בזה?

אני חושבת שיש הרגלים שאם הם עוזרים לך לשמר את הכתיבה, אז אין שום סיבה שלא להתמיד בהם. מובן שלהיות בדיכאון זה ממש לא אחד מהם (לא נראה לי שזה מומלץ באופן כללי, לא רק לכתיבה). אני מאמינה שכל אחת צריכה לייצר לעצמה את סביבת העבודה שנוחה לה ומתאימה לה, וגם שכל אחת תמצא את ההרגלים שלה ומה שעוזר לה להתחייב ולהתמסר לכתיבה ואז רק דברים טובים ייצאו.


נעה גוסקוב, תודה רבה לך על השיחה המרתקת ועל הסרטים הנפלאים שלך, בהצלחה לך ולכל אלו שיושבים וחושבים עכשיו איך לכתוב תסריט לסרט קצר ואני מקווה שהם יוכלו להשתמש בכמה מהתובנות פה כדי להניע את הגלגלים.