מילים מהתעשייה - ראיון עם היוצר עומר בן סימון

עומר "עבס" בן סימון – במאי ותסריטאי. יצירתו זוכה לשבחים ברחבי העולם ובעולם האינדי הישראלי מדובר על כוכב עולה שמצליח להביא הומור לתוכניות בישול. בין יצירותיו אפשר למנות את: "החוף המושלג של פתח תקווה" / "כל הכבוד" / "טעם גן עדן"

כל הכבוד עומר בן סימון

"ניסיתי לקרוא את "סיפור" של רוברט מקי איזה 50 פעם ונרדמתי כל פעם מחדש. זה שזה פשוט לא עובד עליי זה עניין אישי וזה לא אומר שמישהו אחר לא יוכל לקחת משם דברים ."


אחרי שהריאיון עם נעה גוסקוב קיבלת תגובות נלהבות החלטתי לפנות לאחד היוצרים הישראלים הצעירים האהובים עליי ביותר, עומר בן סימון. את הפריצה שלו אל פני השטח עשה עבס בזכות סרט הגמר שלו מאוניברסיטת ת"א, "כל הכבוד" (בשיתוף פעולה עם אריה הספרי), ובזכות סדרת הרשת המבריקה שלו "טעם גן עדן" (בשיתוף פעולה עם עומר גפן). הקולנוע של עומר בן סימון הוא קולנוע שונה מעט וכולל בתוכו הרבה מאוד רגעים מקוריים ויצירתיים שמבדילים אותו מיוצרים אחרים, ננסה להבין ממנו איך לכתוב תסריט לסרט קצר ולשמוע טיפים ומחשבות על תהליך הכתיבה מיוצר שעוד תשמעו עליו בעתיד.


ראיון עם עומר בן סימון על כתיבת תסריט לסרט קצר (אבל לא רק...)


שלום וברכה מיסייה עבס. לכבוד ולעונג לי לארח אותך בפינה הצומחת הזו.

שלום שלום. לעונג להתארח.


אז בוא נתחיל מהדברים הקטנים והטכניים, כדי שנוכל להתפנות לדברים החשובים בהמשך. ספר לנו על הרגלי הכתיבה שלך ביום יום, כיצד אתה ניגש לכתיבה של תסריט ואיך אתה עולה על רעיון חדש?

אני מתחיל מלחשוב קודם כול על רעיון, כזה שמתבשל אצלי תקופה או כזה שצץ פתאום ואז אני בעיקר מנסה לפתח אותו בראש. אני נעזר המון בדברים שמביאים לי השראה כמו צפייה האזנה לתכנים אחרים וכשאני מרגיש שהגעתי לרעיון יחסית ברור אז אני מתחיל לכתוב. אבל פה כבר אין חוקיות, זה יכול להתחיל בפורמט של תסריט או פשוט לצאת החוצה בצורה גסה של מה שיש בראש ואז אני עובר על זה ומשפץ את

זה עם הזמן.


ולמה בכלל לכתוב? הלוא זו משימה כפוית טובה גם בהכרה שלה זוכים וגם בקושי הביצועי של לשבת על התחת ולכתוב סיפור שמצליח לתפוס את הקורא/צופה.

בעיני מדובר על זכות גדולה. אני עושה משהו שאשכרה כיף לי בו וכתיבה היא בסך הכול מאוד כיפית ועושה לי טוב בנשמה. אם אני מגיע למצב ובו אני לא נהנה ממה שאני כותב אני פשוט אפסיק לכתוב ואמשיך הלאה לרעיון הבא. זה נכון, באמת מדובר על תהליך מפרך שלא באמת ברור אם יהיה לו איך לראות אור ותמיד מפחיד שאתה עובד לחינם ולא יהיה כלום מהתסריט. אבל, אני מאמין בעבודה קשה ולא מצפה ששום דבר מיוחד יקרה בדרך באופן פתאומי, כל עוד אתה ממשיך לעבוד יהיה בסדר.


כאחד שמכיר כמעט את כל הדברים שיצרת עוד מהשנה הראשונה שלך באוניברסיטה, יש לך סגנון מאוד מאוד מיוחד ומקורי. מאיפה אתה שואב השראה ואיך אתה ניגש לכתוב את הרעיונות האלה?

אני שואב השראה מכל מה שאני אוהב ואהבתי בעבר. מכל דבר קטן שקורה או קרה בחיים שלי, מעבודה במשרד ועד לסיטואציות חברתיות כמו נסיעה באוטובוס או קניות בסופר. קשה לי להיתפס למשהו ספציפי שהוא מקור ההשראה העיקרי שלי אבל החיים בפני עצמם הם ההשראה הכי גדולה. כיוצר, אתה תמיד עושה "השאלות" מכל מיני מקומות בחיים שלך שנגעו בך ודברים שאהבת והשאירו עליך חותם. לפעמים זיכרון אחד קטן אבל מוחשי מאוד יכול לעורר בך השראה לתקופה מסוימת ולהוות פתח לאותה תקופה – איך שחשבת באותו זמן, מה עשית במקרה מסוים, איזו מוזיקה התנגנה ומי אמר מה ומתי. חוץ מזה שלפעמים פשוט לראות ביוטיוב סרטון מצויר שגדלת עליו יכול להעיר בך משהו.


ובפינת השאלה הגנובה: בדרך כלל אני שואל על מילה אהובה, אבל אותך מתחשק לי לשאול דווקא: מה הקללה האהובה עליך?

כוסעמק.


מול מה אתה נזרק בערב בלילות אלו?

לאחרונה אני אוהב לראות סרטי קונג פו, כל מיני דוקומנטריים מיוטיוב על NBA ולאחרונה אני גם צופה הרבה מאוד בחדשות.


אומרים שכל קריאה באשר היא עוזרת ללמוד ולהתפתח, אז מה אתה קורא ברגעים אלו?

אני ממש מסכים עם מה שאומרים אבל אני לא קורא ספרים כמעט אף פעם. לאחרונה קראתי את "מלכוד 22" אחרי שכבר קראתי אותו לפני עשור. הוא טוב כמו שזכרתי.


יש לך ספר מומלץ על כתיבה?

תראה, אני מרגיש שאני עונה לך כמו דגנרט אבל אני באמת לא חושב שיש צורך לקרוא ספרים על כתיבה כדי לכתוב. אני למשל ניסיתי לקרוא את "סיפור" של רוברט מקי איזה חמישים פעם ונרדמתי כל פעם מחדש. זה שזה פשוט לא עובד עליי זה עניין אישי וזה לא אומר שמישהו אחר לא יוכל לקחת משם דברים. אבל אני כן ממליץ, בלי קשר, לשמוע כותב או כותבת שאוהבים מדברים על תהליך העבודה שלהם, מזה למדתי הכי הרבה.


ושאלה אחרונה לסמול טוק שלנו, מה הסרט הקצר הטוב ביותר שראית ומה תפס אותך בו?

סרט בשם "המכתב" של מישל גונדרי (1998). סיפור פשוט ויפה שמסופר בצורה הכי מקורית שאפשר במינימום אמצעים. הרבה סטייל, מצחיק בצורה מוזרה ותופס יפה אהבת נעורים. פצצה של סרט ומומלץ בחום. אני לא יכול שלא לציין גם את "Clapping for the wrong reasons" של הירו מוראי (2013) שכתב ומככב בו דונלד גלובר. הסרט הזה הוא הבסיס לסדרת המופת "אטלנטה" ומדובר על תצוגת יכולות מאוד מרשימה של היוצר והבמאי שעד אז התפרסם בעיקר ביצירת קליפים.


ראיון עם עומר בן סימון

טיפים ומחשבות על איך לכתוב תסריט


אוקיי. אז אחרי שהתחממנו אפשר לגשת לתכל'ס. מה הם המרכיבים החשובים ביותר, בעיניך, לתסריט לסרט קצר?

שיהיה חד ופשוט. סיטואציה אחת ועדיף שתתרחש בלוקיישן אחד. רק ככה אפשר למצות את הסיטואציה עד תום בצורה הטובה ביותר.


מה התכונה החשובה ביותר שכל תסריטאי ותסריטאית חייבים?

כח רצון אין-סופי כי לשבת על התחת ולכתוב זו משימה קשה. אבל חשוב גם ליהנות מלספר סיפורים כי אחרת אין טעם לכל העבודה הזו.


כאחד שכתב ויצר סרטים קצרים וסדרת רשת מצליחה, מה ההבדל בין לגשת לכתוב תסריט לסרט קצר לבין פרק לסדרת רשת?

אין ממש הבדל. אני מסתכל על כל פרק כמו על סרט קצר במהלך העבודה.


אם כבר נגענו בסדרות רשת, אשמח להתעכב קצת על "טעם גן עדן". הצלחתם להמציא סדרת קאלט מיידית, סדרה שהיא תוכנית בישול אבל באותה נשימה היא ממש לא תוכנית בישול. איך בעצם ממציאים ז'אנר ומתי צפויה לנו עונה חדשה?

בהמשך למה שדיברנו על השראה, בשביל לייצר את "טעם גן עדן" שקעתי תקופה ארוכה וצפיתי בהמון בתוכניות קולינריות ביוטיוב. הייתי צופה בהן ומנסה להבין מה עובד ומה לא ואז חשבתי על מנה חדשה שאפשר להמציא. החיבור לגפן שיצטרף עליי למסע היה ברור כי הוא החבר הכי טוב שלי ושנינו מאוד אנחנו אוהבים אוכל.

חוץ מזה הצלחתי לדחוף לסדרה את כל הדברים שרציתי לנסות לעשות. החל בסצנות "קולנועיות" פרופר, קטעי דוקו, להכניס פנימה את ההומור שאנחנו אוהבים, שוטים יפים של אוכל וכמובן מוזיקה שגפן אוהב. זה היתרון הכי גדול כשאתה עושה משהו שהוא רק שלך ואתה לא כפוף לכלום ואף אחד, אבל החיסרון הוא שאין באמת תקציב ולכן לא פשוט להפיק עוד פרקים. מתי נראה עוד פרקים? אני אופטימי אבל אלוהים גדול ואני באמת לא יודע מה יהיה.


יש לך טיפ לעבס הצעיר שרק עושה את צעדיו הראשונים בעולם הקולנוע וחושב ללכת ללמוד קולנוע?

תעשה טעויות כדי לא לפחד ולדעת איך לעשות דברים כמו שצריך.


בוא נדבר על היצירה שלך. היא שונה וחריגה, היא לא ממש מיינסטרימית במהותה, אתה מודע לזה? ואשמח מאוד לשמוע איך אתה מצליח להביא את הרעיונות המופרעים שלך בצורה נגישה ומובנת? (למשל אני זוכר מאחד התרגילים שלך דמות שמספרת על חלום ובו היו גשם של במבה ושרית חדד)

אני מודה שאני לא זוכר את הקטע עם הגשם של הבמבה ושרית חדד, למרות שזה נשמע לי הגיוני שמשהו כזה עלה לי בראש, אחרי הכול אני אוהב במבה ואת שרית חדד. ברצינות, אני לא חושב שיצרתי עדיין מספיק בשביל שהיצירה שלי תהיה מוגדרת בכלל. אם כן אבחן את מה שעשיתי אז, עשיתי סרט גמר, "כל הכבוד" עם אריה הספרי, ואני חושב שהוא דווקא יכול להיחשב מיינסטרים בישראל. לגבי "טעם גן עדן", זה אומנם לא הדבר הכי מובן מאליו אבל זה לא פרינג'. זו סדרה מכילה אלמנטים שונים שכן נמצאים במיינסטרים הישראלי, אבל אנחנו עושים מהם "חביתה מקושקשת". אני לא כל כך יודע ממש איך "להנגיש" אבל אני חושב שכל עוד הבדיחה מעוגנת באיזה משהו שכל אחד מהעולמות התרבותיים הקרובים אליך יכולים לקלוט ולצחוק ממנו, אז הבדיחה טובה. לשם אני שואף.


איך אתה מתחיל לעבוד על תסריט/רעיון חדש?

אני קובע לי משימות ולו"ז של מה צריך לעשות כדי לקדם את הכתיבה או את הדרך לכתיבה.

עומר בן סימון

התמונות במאמר באדיבות המצולם


כשאתה יושב וצופה בסרטים וביצירות של אחרים, אתה מצליח להיות נקי או שאתה נכנע ונופל למלכודת של סטודנט לקולנוע שמחפש בעיות?

אני צופה קל מאוד יחסית. אם "קיבלתי" את הרעיון של הסרט אז אני זורם איתו בלי להיות נודניק. אני אוהב פשוט לראות סרטים בצורה חלקה ואני ממש לא חייב שהם ייחשבו לאיזושהי יצירת מופת כדי לצפות במשהו. כמובן שכן, יש מקרים שאני לא אוהב משהו. אבל זה לא קשור לנקודת המבט של היותי קולנוען או איש מקצוע, זה פשוט - אני וכל הצופים רואים מה שטוב בעינינו ואת מה שלא אנחנו לא רואים, זה לא אומר שמישהו אחר לא יכול לאהוב את היצירה הספציפית הזו.


וכשאתה צופה בסרט שלך בהקרנה, אחרי שהוא נסגר. אתה עדיין מחפש דברים לתקן ורואה את הבעיות בו שיכולת לתקן בשלב התסריט?

שוב, אני לא חושב שעשיתי מספיק עדיין כדי לדעת באופן ברור אבל כשצפיתי בסרט הגמר שלי בהקרנות השונות, תמיד הרגשתי שהסרט סבבה לי, הרגשתי שהסרט נאמן למי שהייתי מתי שעשיתי אותו. תמיד יש מסקנות ומחשבות, אבל הן מכוונות לדבר הבא שתעשה ולא לדבר שכבר עשית, בתכל'ס כשאני רואה את הסרט ואני יודע שהוא גמור אני שמח על מה שהגעתי ועשיתי ואין מה להתבחבש במה שהיה.


כשאתה יושב לכתוב תסריט, אתה משתמש בכלים תסריטאים טכניים כמו מערכות, אירוע מחולל וכו' או שאתה פשוט כותב ואז עובר ובדוק שהכל יושב ומסדר מה שצריך?

אחרי לימודי הקולנוע וכל הסרטים שראיתי שם, פתאום גם כשאני לא רוצה בכך, כל הכלים האלו פשוט בולטים לי בכל סרט או סדרה שאני רואה ואז גם כשאני חושב על רעיון הוא מתכוונן לשם בצורה אוטומטית.


מה הדבר החשוב ביותר שלמדת בבית ספר לקולנוע?

אני יודע שאנחנו מדברים על כתיבה אבל תכל'ס מהיציאה להפקות למדתי איך להפיק לבדי, וזה הדבר הכי טוב וחשוב שלמדתי. כשהפסקתי לחשוש מההפקה והיא התחילה לבוא לי בקלות יותר, רק אז יכולתי לכתוב בצורה חופשית יותר. וחשוב יותר מזה, למדתי איך לגרום לרעיונות שלי להתממש. בעולם שלנו אתה צריך להתעסק כל הזמן עם כספים ובדרך כלל התקציב שתשיג יהיה מינימלי מאוד, וגם הוא כנראה יגיע מכיסך האישי. זה מפחיד ומבהיל מאוד בהתחלה, אבל כשאתה מבין שבלי ההפקה אין יצירה ושההפקה היא לא כזו מפחידה כמו שהיא נראית, אז זה משחרר משהו ועוזר בכתיבה. אחרי זה אני יכול להגיד שכמובן העובדה שלמדתי את ההיסטוריה של הקולנוע ונפתחתי והתחלתי לאהוב קולנוע מהרבה יותר סוגים נתן לי המון ידע ואהבה לעולם הזה.





אתה מהאנשים שצריכים להביא את עצמם למצב רגשי מסוים כדי לכתוב?

אני משתדל להיות כמה שיותר מאוזן ולא לתת ליצירה להפר לי את היציבות היום יומית שלי שכוללת לו"ז של עבודה ופעילויות ששומרות על פוקס כמו לזרוק לסל או סתם לראות משהו שעושה לי טוב. אני משתדל לכתוב בזמנים ברורים שהקצבתי לי כחלק מהלו"ז, לפעמים יוצא משהו טוב ולפעמים לא אבל העקביות היא זו שמביאה לזה שבסוף משהו קורה, גם אם זו תהיה התקדמות קטנה זה עדיין משהו להמשיך איתו בפעם הבאה.


אני לא יכול להתעלם מהמוסיקאליות של היצירה שלך, אתה כותב עם מוסיקה? אתה יודע מראש איזה שיר יבוא מתי?

בדרך כלל אני לא יודע מראש. לפעמים אני כותב עם מוזיקה אבל זה לא משהו עקרוני אצלי אלא יותר משהו רגעי כי באותה נשימה לכתוב עם מוסיקה יכול גם להוציא אותי מפוקוס לגמרי. ב"טעם גן עדן" יש פרקים שמראש יכולתי לחשוב על ז'אנר מוסיקאלי שיהיה בפרק אבל זה לרוב מגיע אצלי בשלב העריכה.


יש לך קאסט קבוע של אנשים שאתה עובד איתם, האם אתה כותב להם במיוחד או שפשוט זה מתגלגל לידי כך לאחר מכן?

אני אוהב את החברים שלי ואני מצלם אותם ביצירות שלי כי אני חושב עליהם הרבה ויוצא גם שאני כותב במיוחד להם כבר איזה משהו שנראה לי מתאים להם.


ושאלה אחרונה, כאחד שחי ונושם ספורט, איך האהבה שלך לספורט משפיעה על היצירה שלך?

ספורט הוא מה שאני הכי אוהב מאז שאני זוכר את עצמי ועד היום זה חשוב לי מאוד גם ברמה התרבותית. אני אוהב מאוד סרטים על ספורט וזה מאוד הגיוני לי ששתי האהבות שארצה לשלב בין שתי ההשפעות הגדולות שלי ולהכניס אלמנטים מעולם הספורט אל תוך תסריטים שאני כותב, זה כנראה קורה גם בלי שאחשוב על זה אז אין מה לדאוג.


עומר בן סימון, תודה רבה לך השיחה המרתקת והמון בהצלחה. אני מקווה שבעבורכן.ם הריאיון הזה היה מועיל ושהוא סייע להמשך ההבנה של איך לכתוב תסריט לסרט קצר. צרו עימי קשר לשאלות נוספות